פסק-דין בתיק ת"ק 49508-11-11

התובע הגיש תביעה על סך של 9,082 ש"ח, כנגד הנתבעים,  בגין תאונת דרכים. לטענת התובע, היה הנתבע 1 בעלים רשום של הרכב, הנתבע 2, הינו בעל הרכב בפועל, ובעל פוליסת הביטוח, והנתבע 3 היה הנהג בעת התרחשות התאונה.

במהלך הדיון, הודיעו הנתבעים 2, ו-3 לבית המשפט כי הנתבע 1 נפטר.

לטענת התובע, נהג מר ליאלמיב יעקב ברכב התובע, ברח' אבן גבירול, פינת רח' צייטלין בתל אביב, מדרום לצפון. לאחר שעבר את הצומת עם רח' צייטלין, ביקש לעצור להוריד נוסע, בצד ימין של הרחוב, בעת שמונית הנתבעים הגיעה מאחוריו, התנגשה בו מאחור, ופגעה בפינה הימנית אחורית של רכבו.

לאחר שדחו הנתבעים את דרישת התשלום של התובע, פנה הוא למומחה, בוחן תנועה, שיחווה את דעתו, באשר לאופן התרחשות התאונה.

לכתב התביעה צורף דו"ח מטעם המומחה, מר אבי רוזן, אשר אף העיד בפני. לדבריו ברח' אבן גבירול, בצומת עם רח' צייטלין, לפני הצומת, ישנם 3 נתיבי נסיעה בכיוון צפון, אך לאחר הרמזור, הופך מספר הנתיבים לארבעה.

על פי חוות דעתו של מר רוזן, הוא למד מאופן הפגיעה בצד ימין אחורי של רכב התובע, על כך כי  התאונה התרחשה כאשר נהג התובע היה במרחק של 3.8 מ' לפני רכב הנתבעים. הנזק בפנס האחורי ימני, ברכב התובע, אף הוא מעיד על כך שהתאונה נגרמה בעת שרכב התובע נסע לפני רכב הנתבע, שאלמלא כן, לא היה נפגע בחלק האחורי של הרכב, אלא בצדו הימני.

מר רוזן הסביר שמספר הנתיבים, לפני הצומת, הוא שלושה, ולאחר הצומת מתווסף נתיב רביעי, כך שנהג הנתיב הימני ביותר לפני הצומת, ממשיך לאחר הרמזור, לנתיב השני מימין.

לטענת הנתבעים נהג הנתבע 3 בנתיב הימני ברחוב אבן גבירול, עצר ברמזור, בצומת עם רח' צייטלין, בעת שרכב  התובע נסע בנתיב השמאלי. לפתע סטה רכב התובע לנתיב הימני, חסם את נתיב נסיעתו של הנתבע 3 וכלי הרכב התנגשו.

לטענת הנתבע 3 עמדו שני כלי הרכב ברמזור, האחד לצד השני, כשרכב התובע  עמד בנתיב השמאלי. כאשר החלו בנסיעה, סטה רכב התובע לנתיב הימני, וכך התרחשה התאונה.

נציג הנתבעים הגיש תמונות, נ/2, מהן עולה כי הנזק ברכב הנתבעים נגרם בחזית הרכב, בפינה השמאלית.

לאחר ששמעתי את הצדדים, ועיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שצורפו אליהם, הריני סבורה שדין התביעה להתקבל.

מקובל עלי הסברו האפשרי של המומחה, מר רוזן, לפיו נהג התובע, בנתיב הימני, וכאשר ביקש לעצור, היה עליו לסטות מנתיבו לאחר הרמזור, על מנת לעשות כן. הצורך לסטות מסביר את הנזק לפינה הימנית אחורית של רכב התובע, שסטה ימינה על מנת לעצור, אך לא לנתיב נסיעתו של הנתבע.

הנזק, בחלק האחורי של רכב התובע, מעיד על כך שרכב התובע היה כולו לפני רכב הנתבע, שאלמלא כן, היה נפגע בצדו הימני, במהלך הסטייה, לתוך נתיב הנסיעה של הנתבע. פגיעה זו אינה מתיישבת עם עדותו של נהג הנתבעים.

הנזק בחזית הרכב של הנתבעים, מתיישב אף הוא עם עדות התובע, ועם חוות דעת המומחה מטעמו, לפיה, כאמור, היה רכב הנתבעים מאחורי רכב התובע, בעת התאונה, וכי התאונה לא אירעה, במהלך סטייתו של רכב התובע, לנתיב נסיעתו של הנתבע.

לא הוכחו בפני הוצאות המשפט, עגמת הנפש ודרך חישוב הריבית, כנטען בכתב התביעה.

לאור האמור הריני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבעים 2, ו-3 לשלם לתובע סך של 8,503 ש"ח, וזאת בתוך 30 יום מקבלת פסה"ד, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית, מיום הגשת התביעה, ועד למועד התשלום בפועל.

כמו כן ישלמו הנתבעים 2, ו-3 ביחד ולחוד, לתובע סך של 700 ש"ח, לתשלום הוצאות העד, וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן לבקש רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לתובע, וכן לנתבעים 2 ו-3.